במאמר הבא נעסוק בתסמונת הכאב הכרוני כתוצאה מטראומה שנגרמה בתאונה.
כאב הוא תופעה נורמאלית הנלווה כמעט לכל פגיעת גוף. הכאב אמור לחלוף עם ההחלמה ולא להישאר כתחלואה העיקרית. ניקח לדוגמא אדם שנפגע בתאונה. קיימת חבלה, שבר. בצילום הרנטגן הכול נראה תקין. העצם התאחתה, הצלקת נסגרה, והאורתופד מסכם שאין צורך בהמשך טיפול. ובכל זאת, המטופל אינו מסוגל לשאת את מגע השמיכה על ידו. משב רוח שורף את העור, זרם המים מכאיב, היד הופכת קרה ומחליפה צבע. התופעה הזו אינה מאובחנת בשום צילום או הדמיה וקוראים לה תסמונת CRPS.
מה ההבדל בין כאב רגיל לתסמונת CRPS
בשונה מכאב רגיל שיגרתי וצפוי הנלווה לפציעה, תסמונת ה-CRPS עשויה להתפתח בעקבות חבלה או תאונה ולהפוך לתחלואה המרכזית שממנה סובל הנפגע, גם כאשר הפגיעה המקורית כבר החלימה.
בשונה מכאב רגיל, שאינו מהווה מגבלה המזכה בנכות על פי תקנות הביטוח הלאומי, תסמונת הכאב האזורי עשויה להקנות אחוזי נכות גבוהים ביותר. לכן אין להתייחס לכל תלונה על כאב באותו האופן. זה מתחיל בדרך כלל ימים עד שבועות אחרי הפגיעה. העצם מתאחה, החבלה נספגת, אבל מערכת העצבים ממשיכה לשדר כאב, והכאב מתעצם ומתפשט במקום לדעוך. בשנה עד שנה וחצי הראשונות עוד אפשר לבלום את התפרצות התסמונת, לאחר תקופה זו היא נוטה להתקבע והשלכותיה קשות.
התסמונת מתאפיינת תחילה בכאב שנמשך זמן רב לאחר ההחלמה האורטופדית. לכך מתווספים בהדרגה שינוי בצבע העור, הבדלי טמפרטורה (תחושת קור), רגישות בכל חיכוך ומגע, וכאב שמחמיר גם במשב רוח ומגע עם מים.
בשנים האחרונות משרדנו נחשף ליותר ויותר מקרים בהם מופיעה התסמונת לאחר פגיעה, מתגברת בעוצמתה והופכת לנכות תפקודית הפוגעת בכל תחומי החיים. נוכחנו לדעת שהיא שכיחה במיוחד אצל אנשים שהתמודדו בעבר עם טראומה, מצוקה נפשית, רקע סוציואקונומי קשה, התמודדות עם זהות מינית ועוד.
במסגרת הטיפול בתביעת נזקי גוף חייב עוה”ד המטפל להכיר ולהיות ער לתופעה, להקשיב לתלונות הלקוח, להדריך ולהסביר את חשיבותה, לעתור למינוי המומחים המתאימים בביהמ”ש ובביטוח הלאומי.
נתקלנו בלקוחות רבים שסבלו מהתופעה, אולם רופאים רבים נוטים לייחס את הכאב לחבלה עצמה ולעיתים רבות אינם ערים להתמשכות הכאב ולאופיו. כך נוצר מצב שהאבחנה בדבר התסמונת מופיעה לראשונה בתיקו הרפואי של הלקוח חודשים לאחר התאונה ואף שנים לאחריה. זאת כאשר התחלואה כבר קיננה אצל התובע וניתן היה לטפל בה ולגדוע אותה. רישומים מאוחרים מעין אלו מביאים לתוצאה שמומחים המתמנים מטעם ביהמ”ש, שנתיים ויותר לאחר התאונה, מתקשים לקשור קשר סיבתי בין תסמונת ה-CRPS לפגיעה התאונתית. חוות דעת מעין אלו, שנתקלנו בהם לא פעם בבית המשפט ובביטוח הלאומי, הצריכו חקירות מורכבות בביהמ”ש והגשת ערר בביטוח הלאומי, כולל הליך ארוך בבית הדין לעבודה.
כאן נכנסת לתמונה ערנותו של הפרקליט. עורך דין שקשוב ללקוח ינחה אותו להסב את תשומת ליבם של הרופאים המטפלים לתופעת הכאב החריג, לדרוש הפניה לטיפול במרפאת כאב ולגרום לכך שהתסמונת תיקרא בשמה ותתועד בתיק הרפואי.

מקרים שטיפל בהם המשרד
אחד המקרים הראשונים שהגיעו לטיפולנו נגע לאישה בשנות ה-60 לחייה, קצבית בסופרמרקט ידוע, שנפגעה בידה ממטחנת בשר במסגרת עבודתה. תחילה קבעה ועדה רפואית של הביטוח הלאומי נכות של 19% בלבד, בגין קטיעת חלק מאצבעותיה, תוך התעלמות מהכאב הכרוני וייחוסו לנזקי הקטיעה והגדם. על קביעה זו הוגש ערר. דרשנו בדיקה ע”י מומחה ייעודי ולבסוף נקבעה נכות בשיעור 30% בגין קטיעה, פגיעה עצבית ותסמונת ה-CRPS. תביעת הנזיקין כנגד המעביד הסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין בסך כולל של 605,000 ₪ במסגרת ת.א 9544-04-19.
מקרה בולט נוסף שטופל ע”י משרדנו היה אצל צעירה ילידת 1996 ששברה את כף ידה בתאונת דרכים. השבר התאחה, אבל שנה לאחר מכן, לאחר ניתוח פשוט להוצאת מסמור מידה, התחיל כאב שלא הרפה, שהחמיר עד לקישיון של האצבעות. מומחה בית המשפט בתחום הכאב קבע נכות בשיעור 28% בגין תסמונת CRPS וקישיון של שתיים מהאצבעות ו- 10% בגין צלקת. שופט ביהמ”ש המחוזי, אשר דן בתיק מספר שנים לאחר התאונה, התקשה להאמין שהתסמונת עדיין קיימת ותפקודית כפי שקבע למעשה המומחה מטעמו. לכן הורה השופט על בדיקה חוזרת. מומחה ביהמ”ש חזר על קביעתו, שהתסמונת קיימת, נובעת מהתאונה ומגבילה את התובעת בכל תחומי החיים. התיק הסתיים בפסק דין בפיצוי של כ-2.9 מיליון ₪ (ת.א 20486-07-19).
מקרה קשה נוסף המטופל ע”י משרדנו, מתנהל גם הוא בביהמ”ש המחוזי, שם דובר בצעירה שנפגעה גם היא בתאונה עם שברים, אך פגיעה לא מאוד קשה ברגלה. היא המשיכה להתלונן על כאב לא פרופורציונאלי שהלך והחמיר. היינו ערים לכך ועיכבנו את הגשת התביעה. כאביה היו נוראיים עד כדי כך שהצעירה ביקשה, בהחלטה קשה, מיוזמתה, לקטוע את רגלה. לבסוף התקבלה החלטה מצד הרופאים לקטוע את הרגל כדי לגאול אותה מייסוריה. דבר זה ממחיש יותר מכל את היקף התחלואה והסבל העצום.
קיימים תיקים נוספים בהם המאבק עדיין נמשך. בתביעה אחרת שאנו מנהלים בימים אלו בבית המשפט המחוזי, נגרמו לצעיר שברים מרוסקים בכף הרגל בתאונת דרכים. הנכות האורטופדית נקבעה על 24%. כמה שנים לאחר מכן, במקביל לניהול התיק בביהמ”ש, חלה החמרה קשה בכאבים והתפתחה תסמונת כאב קשה – בדיוק בכף הרגל הפגועה. שני מומחי בית המשפט, אורתופד ומומחה כאב, שללו קשר לתאונה בשל הזמן שעבר, אולם לא נתנו כל הסבר להתפתחות התסמונת בדיוק במקום הפגיעה התאונתית. על כך ייחקרו המומחים בביהמ”ש והמשך יבוא.
השורה התחתונה פשוטה ומתבקשת: כאב שאינו חולף אחרי פציעה אינו עניין של סבלנות, אלא סימן שצריך לבדוק. אבחנה מוקדמת משפרת את סיכויי הטיפול, ותיעוד מוקדם הוא שיכריע בהמשך את ההכרה בנכות ואת גובה הפיצוי.