האבסורד המשווע בדוקטרינת קיצור תוחלת החיים כמקור להפחתת פיצויי נזיקין
למה נועד המונח "קיצור תוחלת חיים"?
המונח "קיצור בתוחלת החיים" נועד במקורו להטיל על פוגע, או על חברת ביטוח, חובה לשלם פיצויים על גרם מוות או פציעה קשה שמקצרת את חיי הנפגע.
תוחלת חיי אדם מבחינת דיני הנזיקין, היא למעשה נתון סטטיסטי. נתון מיספרי שמגדיר את מספר השנים שנותרו לאדם לחיות לפי הנתונים הסטטיסטיים המתאימים לו. כיום למשל, תוחלת החיים של תינוקת שיצאה לאוויר העולם בישראל היא כ 84 שנים וכ 82 שנים לתינוק לזכר. מדובר בנתון סטטיסטי המבוסס על ממוצעי התמותה של האוכלוסייה הכללית.
ככל שאדם חי וחולפות השנים, הוא בעצם "מגדיל "את תוחלת חייו הסטטיסטית. נניח שאדם כבר הגיע לגיל 80, תוחלת חייו הסטטיסטית תגדל לגיל 90 בערך כי הוא כבר "חצה" את סיכוני התמותה שהביאו אותו לגיל 80.
במידה שמזיק גרם למותו של אדם בעוולה, תוטל עליו חובה לפצות את יורשי המנוח בפיצוי שלוקח בחשבון איזה "חלק" מחייו נגזל ממנו עקב מותו בטרם עת. אם מדובר בילד שנפטר, הפיצוי עבור הקיצור בתוחלת חייו עשוי להיות פי כמה יותר גבוה מהפיצוי שיקבלו יורשי מנוח בן 80. זה לא נקי מספקות כי חיי אדם הם ערך מוחלט. מדוע שחיי אדם צעיר יהיו "שווים" יותר מחיי אדם זקן? בשני המקרים נגרם הנזק האולטימטיבי – המוות. מדוע להפלות בין השניים? התשובה היא שכך קבעו דיני הנזיקין לאורך השנים. לא נתווכח עם כלל זה שממילא לא ניתן לשינוי. למעשה, ככל שהקיצור בתוחלת החיים גדול יותר אמור הפיצוי להיות גדול יותר. אם לקשיש נותרו נניח 6 שנות חיים ולצעיר נותרו 60 שנות חיים הצעיר יפוצה על נזק שאינו נזק ממון פי כמה מפיצויי הקשיש.
האבסורד הוא, שבפועל דווקא ההפך מתקיים. הקיצור בתוחלת החיים ככל שיגדל, למעשה מפחית את הפיצוי ולא מגדיל אותו.
הבסיס לבעייתיות הוא בכך, שפיצויי נזיקין משולמים מראש בסכום אחד שכולל בתוכו את כל מרכיבי הנזק. לא מדובר בתשלום קצבתי המשולם מידי חודש בחודשו כל עוד האדם חי (כמו תגמולי הביטוח הלאומי למשל או אובדן כושר עבודה) אלא בסכום אחד חד פעמי המנסה לחזות את העתיד נכון ליום התשלום. אם לדוגמא נכללים בפיצויים הפסדי השתכרות חודשיים או פיצויים עבור טיפולים רפואיים תרופות או עזרה או אישפוז חודשיים, מחשבים את הנזק העתידי בהכפלת הנזק החודשי בחודשי תוחלת החיים הסטטיסטית שעוד נותרה לאותו אדם לחיות.
כאן בעצם מתהפך הגלגל. ככל שנותרו לאותו אדם יותר שנות חיים כך יגדלו פיצוייו לעתיד. ככל שיחייה פחות יקטן הפיצוי בהתאם.
וכאן האבסורד. למעוול, שהפציעה שהוא גרם לנפגע בעצם עשויה לקצר את חיי הנפגע, יש אינטרס מובהק שהנפגע יחייה פחות שנים. ככל שהנפגע יחייה יותר שנים כך יגדלו הפיצויים שהוא זכאי להם.
נוצר מצב שהאינטרס של חברות הביטוח הוא לחשב את פיצויי העתיד לפי נוסחה הלוקחת בחשבון קיצור גדול ככל האפשר בתוחלת בחיים.
ככל שסכום צרכי המחייה החודשיים שהנכה זקוק להם, כולל הפסדי שכר, עזרה סיעודית, טיפולים ונסיעות גבוה יותר, כך יגדל הפיצוי הכולל, אם הצפי הוא לחיים ארוכים יותר.
אינטרס חברות הביטוח:
האינטרס של חברות הביטוח הוא להוכיח כי קיצור בתוחלת החיים גדול במיוחד במקרים כאלה. לכן מתנהל קרב משפטי קשה סביב נושא זה המשפיע באופן משמעותי על הפיצויים.
מקור הקיצור בתוחלת החיים יכול לנבוע ממצב רפואי כללי שלא קשור בתאונה או וגם מתחלואה מקצרת חיים שנגרמה עקב התאונה.
במרוצת השנים התפתחו בעיקר בארה"ב, מחקרים שנערכו ע"י סטטיסטיקאים (לא רופאים) על קיצור בתוחלת החיים של נפגעי ראש ועמוד שדרה קשים. המחקרים בוצעו ע"י ניתוח נתוני תמותה מוקדמת של אלפי נכים, לעומת תמותת האוכלוסייה הרגילה. המחקרים התמקדו על קריטריונים עיקריים שהם גיל הנכה, מידת נכותו ומוגבלותו הפיזית, תקופת השרידות ששרד מאז התאונה ועוד. מדובר במחקרים סטטיסטיים עם נתונים של אלפי נכים כאמור. המחקרים מומנו ככל הנראה ע"י חברות ביטוח אמריקאיות מתוך אותה מגמה עיקרית להפחית ככל האפשר את פיצויי הנכה המשולמים מכיסן של חברות הביטוח.
קיצור תוחלת חיים במחקרים אלה מבוסס על ההנחה שהאדם המוגבל בתנועה, לא עצמאי, ורתוק למיטה או לכסא גלגלים יטה לפתח תחלואה סופנית מוקדם יותר מאדם רגיל.
דוקטרינה זו של קיצור תוחלת החיים זלגה מזה עשרות שנים למשפט הישראלי. בתי המשפט בישראל נוהגים למנות מומחים רפואיים יעודיים להערכת הקיצור בתוחלת החיים ולפי חוות הדעת האלה למעשה מחושבות שנות הפיצוי העתידי. ככל שהנכה יחייה פחות כך יקטנו פיצוייו. יש לציין שלא מדובר כאן ברפואה כמדע לריפוי החולה, אלא במין ניבוי סטטיסטי שהמומחה בעצם מסיק או לומד ממחקרים של סטטיסטיקאים זרים שמתייחסים במאמריהם לאנשים שכבר הלכו לעולמם. מטבע הדברים מדובר בקבוצות סטטיסטיות שחיו את חייהם לפני עשרות שנים שבהם הרפואה היתה שונה, תוחלת החיים הכללית היתה נמוכה בהרבה, והכל מותאם לאוכלוסייה המקומית באותה ארץ רחוקה.
אין ככל הידוע מאמרים מקומיים בתחום זה והכל מבוסס על מחקרי חו"ל.
נוצר, במהלך השנים, מעין אילוץ של המומחה הרפואי הייחודי שבית המשפט מינה לצורך זה בלבד (ע"פ רוב בתחום השיקום או הפנימי או הגריאטרי) לתת איזו שהיא אמת מידה מספרית ניתנת למדידה של הקיצור, כדי שלשופט תהיה אמת מידה מספרית מדוייקת בחישוב הפיצויים.
כך נוצר מגוון עצום של חוות דעת כאלו שעניינן הקיצור בתוחלת החיים. קיצור תוחלת החיים נעשה על פי רוב באחוזים מתוחלת החיים הסטטיסטית. כך לדוגמא אם אדם נתון עתיד לחיות עוד X שנים לפי נתוני הסטטיסטיקה הכללית, תיקבע ההפחתה באחוזים מאותו X.
התוצאות לפי שיטה זו מאולצות וברוב המקרים, לדאבוני, אין להם שום קשר למציאות. בהיותי עו"ד נזיקין, התכבדתי לנהל מאות רבות של תיקי נזיקין ואני כל פעם משתאה מחדש על רב הגוניות של הנתון הכאוטי הסתמי וחסר היציבות הזה של הקיצור בתוחלת החיים. רוב חוות הדעת האלה אפילו לא מבוססות על מחקר סטטיסטי היודע להעריך תוחלת חיים לפי נתונים מתימטיים כלשהם, אלא נעשות כמין שליפה מהמותן של אותם מומחים ומתבססות על הדעה הרפואית הכללית שתחלואה כזו או אחרת גורמת לקיצור תוחלת חיים. כמה למשל צריך לקצר תוחלת חיי "מעשן"? היות ואין על זה סטטיסטיקה ברורה והדבר תלוי בהמון מרכיבים נוספים כמו מצב בריאות כללי כושר גופני כמות הסיגריות היומיות, משקל, גיל, ועוד אין למעשה אף אמת מידה מדוייקת למענה על שאלה כזאת.
המומחים לא נרתעים מכך ונותנים גם במקרים מעורפלים כאלה חוות דעת עם מספרים שנעים בין קיצור של שנתיים שלוש לקיצור של 20 שנה ועוד.
כדוגמא: בתביעת נכה קשה שניהלנו, העריכה מומחית שיקומית שלנכה משותק (צעיר כבן 28) נותרו עוד 6 שנות חיים. ברבות השנים נפטרה דווקא אותה מומחית ומונה מומחה אחר במקומה. המומחה החדש העריך 5% קיצור דהיינו "העניק" לנכה עוד 37 שנות חיים. ההבדל בפיצוי בין תוחלת חיים של 6 שנים לבין 37 שנות חיים מסתכם במיליונים רבים. המדהים הוא, שהמומחה החי ראה את חוות דעתה של המומחית שהלכה לעולמה ופשוט שלל אותה לגמרי. כלומר גורל תביעתו של אותו נכה נגזר מעצם זהותם או השקפתם או פרשנותם של מומחים מקומיים על ניתוח מאמרים סטטיסטיים שמבוססים על נתוני חו"ל שבהרבה מקרים לא רלבנטים כלל ואין למומחים רפואיים מקומיים את הכלים להבינם.
ההבדל העצום בדעות המומחים בנושא (לא רפואי) זה חורץ גורלם של הרבה תביעות נזקי גוף. הנושא אינו רפואי במהותו ואינו בידיעתו האישית של אף מומחה רפואי. הנושא אינו רפואה אלא סטטיסטיקה. הוא לא נלמד בפקולטות לרפואה, הרופאים לא עוסקים בזה, ואין להם ידע או ניסיון אישי בתחום. אין להם ניסיון רפואי ממשי בהערכת תוחלת חיים להבדיל מנסיונם ברפואה הרגילה. אני יכול לומר באחריות שרוב הקביעות המספריות בתחום זה אינה אלא שליפה מהמותן.
משך השנים ראינו חוות דעת מוזרות ביותר בתחום הזה. כך למשל קבע מומחה שחולת כליות המקבלת דיאליזה תחייה 15 שנים מאז תחילת הטיפול. בפועל, האישה עדיין בחיים בזמן ניהול משפטה כחלוף 20 שנה מתחילת הדיאליזה. כלומר מבחינת חוות הדעת הרפואית היא למעשה כבר לא קיימת.
תחלואה משולבת של כמה סיכוני תמותה במצטבר מביאה למסקנות המוזרות ביותר. לדוגמא: אדם חולה בסוכרת גבולית , לחץ דם גבוה, עישון בעברו, וגם אירוע מוחי לפני 5 שנים מהווה אתגר רציני להערכת קיצור בתוחלת החיים. אין בעולם סטטיסטיקה שלפיה ניתן להעריך קיצור מספרי במקרה כזה. במקום להיות הגון ולהסביר שאין שום דרך לתת מענה מספרי, ולהחזיר את המנדט , המומחה זורק מספר. תוחלת חיים של עוד 3 שנים למשל. הנתון סתמי ולא מבוסס על כלום. האם קיצור מחמת עישון חופף לקיצור בגלל סכרת? האם זה מצטבר? כמה שנים כל תחלואה מפחיתה? מי יכול להעריך כמה שנים יחייה אדם כזה?
לאחרונה נתקלתי במומחה הגון אחד. בתיק גדול של נכה משותק מונה ע"י השופטת מומחה שיקומי ידוע מנהל מחלקה עם ידע שיקומי עצום. כבר לפני קבלת כתב המינוי הודיע אותו מומחה שהוא מסכים לתת חוות דעת בנושאים הרפואיים אבל לא מסכים לחוות דעתו בתחום הקיצור בתוחלת החיים, זה היה התנאי שלו למינויו. לבסוף הוא מונה ונתן חוות דעת. כשנשאל ע"י חברת הביטוח מדוע הוא לא מתייחס לקיצור בתוחלת החיים, השיב, שזה לא נושא שבידיעה רפואית, ועם כל הניסיון והידע הרפואי שלו אין לו את הכלים להתייחס לכך. זו התשובה הנכונה וההגונה ביותר שמומחה בשעור קומה צריך היה לתת.
אבסורד נוסף וחשוב בנושא קיצורי חיים בא ברפואת הזקנה. ברוב המקרים יהיה לנפגע בן 80 עבר רפואי לא קטן. אדם שהגיע לגיל כזה סביר שיסבול מתחלואת גיל אופיינית. סוכר, לחץ דם, נזק קרדיאלי, סתימות עורקים, ניתוחי עבר, קצת דמנציה, וכד'. זו למעשה הסיבה לכך שתוחלת חייו הסטטיסטית תסתיים בעוד כמה שנים. והנה, ממונה ע"י בית המשפט מומחה, שנותן דגש לכל תחלואי העבר של אותו קשיש ( תחלואים שבעצם כבר גלומים בזיקנה ), מפריד ביניהם, מתייחס לכל חולי בנפרד ומקצר את חיי אותו נבדק ומעמיד אותה על שנת חיים אחת נוספת! כלומר במקום עוד 10 שנות חיים סטטיסטיות יחייה אותו קשיש בתיאוריה עוד שנת חיים אחת. בית המשפט כפוף לקביעה כזאת ומוגבל בפיצוי העתידי לשנת חיים אחת.
נניח, לשם המחשה נוספת, שאותו קשיש בן 80 הוא אדם בריא לחלוטין ללא כל תחלואת גיל. האם מומחה רפואי יכול לקבוע שאדם כזה יחייה מעבר לתוחלת החיים הסטטיסטית שלו? עד גיל 100 למשל?? מעולם לא ניתנה קביעה כזאת. אני עדיין ממתין לאותו קשיש בריא נקי מתחלואי הזקנה שמומחה יעריך שהוא יחייה עד גיל 100.
המסקנה מכל האמור לעיל היא בעצם מבוכה ועיוות דין:
מצד אחד אין ספק שקיימת תחלואה מקצרת חיים. אדם הסובל מסכרת ונזקי עישון ככל הנראה יחייה פחות מאדם שלא סובל מתחלואה כזאת. הבעייה היא כמה שנים במדויק נותרו לאדם כזה לחיות. לדעתי, אם אין תחלואה ייחודית ממוקדת קשה כמו גידול סרטני או אלצהיימר מתקדם. או פרקינסון. או מחלת לב קשה או גידול סרטני אין מקום לבצע הערכה על קיצור בתוחלת החיים בכלל. התחלואה כבר גלומה בסטטיסטיקה הכללית. בהעדר אפשרות לתת תשובה מספרית נכונה על שאלה כזאת, הנפגע חייב להנות מהספק ולא ניתן "לקצר" את חייו. הקיפוח הנוראי של נפגעים מקיצור סתמי של תוחלת חייהם ללא כל ביסוס רפואי, לא מאפשר שימוש חסר הבחנה בדוקטרינה הזאת.
הרווח לחברות הביטוח משימוש בדוקטרינה הזאת הוא עצום. זירת המחלוקת במשפט סוטה מהתחום המהותי לתחום התיאורטי הזר הזה בעיקר עקב השפעתו הגדולה על הפיצוי.
כיצד להילחם בכך:
ראשית בדיקת נשוא הקיצור הנטען. במידה ומדובר בתחלואה ייעודית להתנגד למינוי מומחה ייעודי בתחום התחלואה. עדיף למנות מומחה כללי לגוף האדם כמו פנימאי למשל. לדוגמא: קיצור תוחלת חיים של קשיש עם מחלות רקע רצוי למנות גריאטר מומחה לזקנה שכבר לוקח בחשבון ומבין את תחלואי הזקנה, ולא למנות מומחים ייעודיים לתחלואות עצמן שמהן סובל הקשיש.
מומחי שיקום בתיקי נכים קשים: לבדוק היטב את חוות הדעת ואת המחקרים הסטטיסטיים והטבלאות המופיעות שם. בהרבה מקרים המומחים לא מבינים את הטבלאות ואת הסטטיסטיקה כי זה לא בתחום מומחיותם. הסטטיסטיקות מיושנות כי הנתונים מבוססים על דורות שכבר נפטרו ורפואה מלפני עשרות שנים. המאמרים מבוססים על אוכלוסיות לא רלבנטיות ( בעיקר מחקרים מקליפורניה מלפני שנות דור מבוססות על אוכלוסייה היספאנית ואינדיאנית עם רמת רפואה וטיפול ירודים).
אפשרות נוספת להתנגד להערכות כאלה היא בקשה לפצות לפי שיטת "התשלום העיתי" ולא התשלום החד פעמי. במידה ויש קביעה על קיצור תוחלת חיים משמעותית שמנבא שנות חיים ספורות, אפשר לדרוש פיצוי על דרך התשלום העיתי. כלומר תשלום חודשי עד מות הנפגע בפועל. כך אפשר לנטרל את הסיכון שהנכה יישאר ללא פיצוי בשנות חיים עודפות שבהם לא יפוצה.
אריאל פרויליך, עו"ד נזיקין
משרד פרויליך פרחי מהמובילים בתחום הנזיקין
המלצות עורך דין נזיקין
מקצועיים ונחמדים, עזרו לי מאוד
טיפול בתביעה מול חברת ביטוח בגין תאונת דרכים, נפגעי גוף
משרד ע״וד פרויליך פרחי מומלץ מאוד. ניסים פרחי עו״ד מהשורה הראשונה מתמחה בנזקי גוף מאוד מקצועי וטוב.
משרד אמין אם שירות מצוין.ויחס חם ממליצה בחום
אני רוצה להודות למשרד עורך דין פרויליך פרחי על היחס האדיב במיוחד רוצא להגיד תודה לעורך דין שאנית המהממת על העבודה ועל התחשבות בתיק והתוצאה הנפלא אני ממליץ לכול אדם שמחפש עורכי דין זו הדרך הנכונה והאמינה שגורמת לכם להרגיש מאושרים ללא אכזבה 👌
בזמן שעו"ד שחר והצוות עשו עבודה נפלאה מול חברת הביטוח . אני יכולתי לטפל בעצמי ולהשתקם בראש שקט . ממש תודה לכם ❤💖❤💖
אחל'ה של שירות. אדיבות וסבלנות מעל ומעבר.
ממליצה על משרד עורכי הדין, מקצועיים ,יסודיים יחס והענות טובה. מציינת במיוחד את עוה"ד דליה אנג'ל.
משרד עורכי הדין הכי מקצועיים שיש . שרות מעולה
אלופים מספר אחת תודה רבה על הכל !
עו''ד יעיל ואיכותי
שלום טופלתי על ידי עו׳ד דליה קיבלתי שרות מעולה , לאורך על הדרך !! במסירות במקצועיות באדיבות. לאורך כל הדרך עד הסיום לשביעות רצוני המלאה,. ממליץ מאוד ומודה מקרה לב עלו והצליחו בברכה דוד כהן
משרד שעובד לא רק עם הראש גם עם ה❤
Very good law office I recommend
נחמדים , אמינים ומאוד מיומנים
עושים מעל ומעבר שירות מעולה יחס אדיב סובלנות מרובה
בעלי מקצוע מעולים. אמינות יושרה ויחסי אנוש. זמינים לכל שאלה. והעיקר דואגים ללקוח. תודה רבה רבה לכם.
עוד ברמה גבוהה
הגעתי למשרד בעקבות סיטואציה אישית שלא היה לי סיכוי להצליח בה. המשרד עזר לי ותמך בי עד לקבלת תוצאות הרבה יותר מהמצופ ה. וכל זה באדיבות, סבלנות והרבה מקצועיות.
משרד מדהים שמרגיע ומקשיב ונותנים הרגשה שהכל יהיה בסדר ועושים עבודה מאוד מקצועית. מודה לעו"ד ענת בלום על השירות המדהים ועל הליווי בתקופה לא קלה. תודה רבה.
מיקצוענים!!!! הרבה מעבר להבטחה ולציפיות תודה לנוי המקסימה.
מקצועיים. אמינים ישרים .תענוג לעבוד אתם
מס 1 בארץ . תותח על ויחס אישי
משרד נהדר ומקצועי
משרד רציני מאוד.קובעים פגישה מראש עם עו"ד מקצועי לתיאום ציפיות ואז חותמים על חוזה.שירות אדיב רציני ומהיר.יש מענה טלפוני של פקידות המשרד והתייחסות רצינית לכל פנייה.טיפלו לי בתביעה של אימי ז"ל בעקבות תאונת דרכים והשיגו תוצאות טובות.הייתי מרוצה מהשירות והיחס וממליץ בחום על המשרד.
משרד עורך דין הכי אלופים בארץ .
תודה רבה לרני פרוייליך על הטיפול המסור והנחוש בתביעת ת.ד שלי !
אחלה עורכי דיו עזרו לי מאוד ואני מרוצה מאוד
משרד מעולה ומקצועי. מומלץ.
בעקבות נפילה מגובה בעבודה תאונת עבודה הופנתי אליהם קיבלתי יחס מצויין עוד פרחי עושה את מלא המאמצים לתקתק הכל כמו שצריך עם ליווי צמוד כמובן השתלם לחכות התוצאה הייתה מעולה תודה לכם ותודה לעוד שחר מהמשרד
מס' 1 בתחום הנזיקין!
משרד נעים , שרות אישי ומקצועי.
צוות מקצועי שמתמחה בנזיקין. מעבר לציפיות.. מומלץ בחום
אדיבים, מנוסים ומקצוענים
הגענו אליו בעקבות המלצה, תאונת דרכים של הבת. קיבלנו שירות מצויין יחס אדיב מאד שירות מקצועי מכל עובדי המשרד ובפרט מעו״ד מירית יוגב המקסימה שעמלה להשיג פיצוי הולם ברצוננו להודות לכל הצוות וממליצים בחום מאיתנו משפחת אמויאל🌺
הכי טובים בתחום הנזיקין, מקצוענים, אמינים, יחס חם ואישי לכל לקוח, צוות מזכירות מעולה ואדיב שעוזרות בכל של הלקוח. מאוד מומלצים
ממליצה בחום! מקצועיות ללא פשרות
שירות מעולה, צוות מקצועי ומסור
משרד שהוא בית! הן לעובדיו והן ללקוחותיו! ממליצה בחום!!!!!❤
פסקי דין אחרונים בהם טיפלנו
ביה"ח לא זיהה בזמן דימום תוך מוחי שנגרם לילד בן 9, וחויב ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א לשלם פיצויים בשיעור של 9 מיליון ש"ח
בנובמבר 2013 שיחק ילד בן 9 בבית סבתו וסבו, נפל ונפגע בראשו. לאחר החבלה הוא נרדם וכעבור שעתיים הקיא. הוריו לקחו אותו למר"מ ומשם הופנה למיון "וולפסון". הילד התקבל בביה"ח בשעה 22:15, עבר בדיקה מקדמית והושאר להשגחה בביה"ח. בשעה 01:50 בלילה לאחר כ-4 שעות ששהה בהשגחה בביה"ח הילד התמוטט, איבד הכרה והובהל כשהוא מורדם לביה"ח "איכילוב" מכיוון שבביה"ח "וולפסון" אין מחלקה נוירוכירורגית.
בביה"ח "איכילוב" אובחן דימום תוך מוחי נרחב. הילד נותח אולם כבר נגרם נזק מוחי נרחב שבעקבותיו הוא נותר נכה סיעודי עם 100% נכות.
בתביעה שנדונה בביהמ"ש המחוזי בת"א, טענו עוה"ד אריאל פרויליך ורות ערן ממשרד פרויליך-פרחי, שייצגו את הקטין, שהאיחור באבחון הדימום התוך מוחי היה רשלני, וגרם לשיהוי גדול שמנע ניתוח לניקוז הדימום בזמן, דבר שהיה מונע את כל הנזק. בית החולים טען, באמצעות 3 מומחים בעלי שם מטעמו, שלא ניתן היה לאבחן את הדימום, לפני ההתמוטטות כי לא הייתה הצדקה לסי.טי. ההשגחה על הילד הייתה נאותה, ומדובר היה במקרה נדיר שבזמן אמת לא היה ניתן לאיבחון, וכי טענת הרשלנות היא חכמה שלאחר מעשה.
התביעה נוהלה משך 5 שנים, המומחים הרפואיים מטעם הצדדים נחקרו. בימים אלו ניתן פסק-דין ע"י כב' השופטת סיגל רסלר זכאי, מביהמ"ש המחוזי ת"א, שבו היא מקבלת את התביעה. השופטת פסקה שביה"ח התרשל באי ביצוע בדיקת סי.טי, התרשל באי קיום השגחה נאותה בביה"ח, התרשל באי ביצוע בדיקות מתאימות משך 4 השעות בהן היה הילד מאושפז עד התמוטטותו.
הילד פוצה בסכום של 9 מיליון ₪ לפני הפחתת ביטוח לאומי של כ-2.5 מיליון, ובצירוף 26% שכר טרחת עו"ד. בנוסף, קיבל 700,000 ש"ח במסגרת תאונות אישיות תלמידים.
רצ"ב פסק – הדין.
לא קיבלה טיפול אנטיביוטי בזמן והפכה למשותקת. נפסק פיצוי בסך 3,000,000 ₪ מעבר לתגמולי ביטוח לאומי.
צעירה בריאה בת 31 פנתה לבי"ח אסף הרופא ב-3/2013 עם תלונות של כאבים בכל הגוף, חום, כאבי ראש קשים ובחילות. בגלל חומרת המצב הוחלט לאשפז אותה. במהלך האשפוז מצבה הלך והחמיר. כשבוע מתחילת האשפוז כבר אובחנה החמרה משמעותית – חוסר תאבון, הפרעת התנהגות קשה, הפרעות בשליטה בסוגרים והקאות. מספר ימים לאחר מכן החל להתפשט שיתוק.
ב-12/4 (כ-12 יום לאחר פנייתה לביה"ח), איבחן צוות המומחים אפשרות להדבקה בחיידק טורף נדיר.
מרגע זיהוי האפשרות להידבקות באותו חיידק היה צריך לתת לחולה אנטיביוטיקה ייעודית שידועה בריפוי מוחלט של המחלה, ואשר לא ניתנה בזמן. התרופה הייעודית אמנם ניתנה לחולה בסופו של דבר, אולם רק כחלוף שבועיים מזיהוי האפשרות להידבקות מאותו חיידק. האנטיביוטיקה אמנם עצרה את התפשטות המחלה אבל בשלב מאוחר מידי. האיחור במתן התרופה גרם להתפשטות הזיהום עם פגיעה קשה בעמוד השדרה. החולה שוחררה מבי"ח כשהיא משותקת בכל פלג גופה התחתון.
עו"ד רשלנות רפואית אריאל פרויליך ורות ערן ממשרד עוה"ד פרויליך-פרחי טענו בתביעה שהגישו, שהאיחור במתן התרופה גרם להתפשטות המחלה. אילו ניתן טיפול אנטיביוטי נכון ובזמן כל הנזק והסבל היו נמנעים.
ביה"ח טען להגנתו, שעצם האפשרות לקיום תחלואה עדין לא מחייבת מתן אנטיביוטיקה ייעודית, וכן טענה שגם אילו היה ניתן טיפול כזה הוא לא היה משנה את המצב.
התביעה נדונה בביהמ"ש מחוזי מרכז, לאחר דיונים והליך גישור התפשרו הצדדים על פיצוי בסך של 3,000,000 ₪ מעבר לגמלאות הביטוח הלאומי שהסתכמו בעוד כ-4,000,000 ₪.
רצ"ב הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.