התובע (נכנה אותו בשם בדוי גיל) חייל בשירות סדיר בן 21 , נדרס ע"י רכב בניסיון לחצות כביש. פציעותיו הגופניות היו קלות.

הנזק העיקרי שנגרם לגיל מהתאונה היה נזק נפשי (הפרעת פוסט-טראומה). גיל מעולם לא סבל בעברו לפני התאונה מבעיה נפשית כלשהי. גם במשפחתו לא היו חולי נפש.

במשך יותר משנה טופל גיל בטיפול נפשי עקב חרדות, קוצר נשימה, ירידה במשקל והפרעות שינה. כשנה וחצי לאחר תאונת הדרכים לקה גיל בהתקף נפשי חמור ונלקח לאשפוז בבית חולים לחולי נפש, ושם אובחן לראשונה כחולה במחלת הסכיזופרניה. מדובר במחלה פסיכוטית קשה המלווה בהזיות, שינויי אישיות, איבוד כושר התובנה והשיפוט.

טענתו של גיל בבית המשפט היתה, שכל מצבו נובע מתאונת הדרכים שעבר.

חברת הביטוח טענה כי מדובר במחלה נפשית ייחודית שלא קשורה לתאונת הדרכים הקלה שגיל עבר שנה וחצי לפני גילוי מחלת הסכיזופרניה. השופט מינה פסיכיאטרית מומחית לילדים להכרעה בשאלה זו.

המומחית נתנה חוות דעת מיוחדת במינה. היא קבעה שגיל אכן סובל מסכיזופניה בדרגה גבוהה המקנה 50% נכות. אולם, היא קבעה שהתאונה היוותה זרז בלבד לפרוץ הסכיזופרניה, וכי המחלה היתה פורצת בכל מקרה לפני גיל 30, גם אלמלא התאונה. לכן, היא חילקה את 50% הנכות, כך שרק 10% נובעים מתאונת הדרכים ו-40% למצב הנפשי הכללי. המומחית נחקרה בבית המשפט. לבסוף, הסכימה שגם אם מחלת הסכיזופרניה היתה מגיעה בכל מקרה, ייתכן והתאונה הקדימה אותה במספר שנים.

לאחר מספר דיונים, בייצוג עורך דין תאונות דרכים, שוכנע השופט לפסוק לתובע פיצוי לפי תחלואה נפשית תפקודית בשיעור 100% למשך 57 חודשים, ומאז, לפי קביעת המומחית, המחלה היתה פורצת ממילא.

מהפיצוי המלא לתקופה זו בלבד הופחתו גמלאות הביטוח הלאומי במלואן.

לבסוף, הסתיים התיק בפשרה של 450,000 ש"ח, לאחר הפחתת ביטוח לאומי, בדומה להצעת השופט שניתנה אחרי ששמע את כל טענות הצדדים. מדובר בתוצאה מצוינת, בהתייחס לפגיעת הגוף הקלה שגיל עבר בתאונה ולמורכבות התיק.