האם "בוטלה" זכאותו של הנפגע ל-25% מן הנזק במקרה של "בליעת" הנזק על ידי תגמולי המל"ל?
מאמר ביקורת בעקבות החלטה שניתנה בת.א. 36294-08-28 פלוני נ' ש' שלמה בע"מ ואח' (נבו, 26.3.26) (בימ"ש שלום רמלה) (להלן: "ההחלטה")
החלטה שניתנה לפני חודשים ספורים ע"י כב' השופט דוד שוהם מבית משפט השלום ברמלה, קבעה תקדים חדש, שהינו בבחינת "רעידת אדמה" של ממש בעולם תובענות נזקי הגוף.
כידוע, על פי סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), והלכות בית המשפט העליון מקדמת דנא1, כאשר אין מדובר בתובענה כנגד מעסיק (או ברכב בשירות המעסיק), זכאי הניזוק–התובע לפיצוי בשיעור 25% מנזקו, וזאת גם במקרה בו סכום הפיצויים "נבלע" בגמלאות שמשלם המל"ל לניזוק בגין אותה תאונה.
לשון אחר – כאשר למל"ל עומדת זכות לשיבוב כלפי צד ג' (שאינו המעסיק) מכוח סעיף 328 לחוק, אזי זוכה הניזוק הן בגמלאות המל"ל ובנוסף ב-25% מן הנזק מחברת הביטוח, כך שלמעשה הוא זוכה בפיצוי העולה על שיעור נזקו המלא בפועל.
חברת הביטוח מצידה משלמת 75% מגובה הנזק למל"ל, ו-25% מן הנזק – לניזוק, כך שהיא משלמת 100% מגובה הנזק. המל"ל הוא שלמעשה "תורם" לניזוק את התוספת של 25%.
כך, כאמור, קובעים סעיפים 328 ו-330 לחוק.
והנה, בהחלטה מושא הדיון, קבע בית המשפט, כי לגבי תאונות דרכים שאירעו החל מיום 1.1.23 לא יהיה הניזוק זכאי לתוספת האמורה של 25% מן הנזק.
את ההנמקה לכך מצא בית המשפט בתיקון 204 לחוק הביטוח הלאומי2 (נכנס לתוקף ביום 1.1.23), ששלל (כך אליבא דבית המשפט) את זכות השיבוב של המל"ל כלפי חברות הביטוח, בתביעות פלת"ד בגין תאונות דרכים שאירעו מיום 1.1.23 ואילך, וכפועל יוצא מכך גם נשללה זכותו של הנפגע ל-25% מן הנזק, שכן (ועל כך אין חולק) זכותו של הנפגע לקבל 25% מסכום הפיצויים קשורה בטבורה לזכות המל"ל לחזור על צד שלישי בתביעת שיבוב.
לטעמנו, שגגה נפלה מלפני בית המשפט.
זכות השיבוב של המל"ל ותיקון 204
ראשית, הקביעה לפיה זכות השיבוב של המל"ל נשללה בתיקון 204, שגויה מעיקרה.
במסגרת תיקון 204 בא לעולם סעיף 328א' לחוק, הקובע הסדר התחשבנות בין המל"ל לבין המבטחות בתאונות דרכים, ולפיו המבטחות יעבירו מדי חודש סכום מסוים, המגלם את התגמולים בהם היו אמורות לשפות את המל"ל, ובתמורה המל"ל לא יגיש כנגדן תביעות שיבוב.
ודוק – מעיון בהיסטוריה החקיקתית של אותו סעיף 328א' ניתן להיווכח, כי כל עניינו הוא באופן ההתחשבנות שבין המל"ל לבין חברת הביטוח (הבאות בנעלי המזיקים), הא ותו לא. הסעיף אינו מכוון לשינוי מערך הזכויות המהותיות של "משולש הצדדים" (ניזוק, מזיק, מל"ל) הקבועות בחוק – לא זכות השיבוב של המל"ל (המוגבלת ל-75% מן הנזק), וממילא גם לא זכותו של הניזוק ל-25% מן הנזק.
בדברי ההסבר לתיקון 3204 נאמר במפורש, כי מטרתו הינה: "כדי למצות את פוטנציאל זכות השיבוב של המוסד בצורה הטובה ביותר, להפחית את הנטל הבירוקרטי ואת העומס על בתי המשפט ולפשט את הליכי ההתחשבנות בין המוסד לבין המבטחים בכל הנוגע לתשלום פיצויים לפי חוק הפלת"ד…".
גם לשון הסעיף תומכת בכך: הרישא לסעיף 328א'(ב) נוקטת בלשון (ההדגשות אינן במקור): "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה… ורשאי המוסד לתבוע פיצוי… לפי סעיף 328(א) יחולו הוראות אלה:"
ובהמשך הסעיף נקבע כי "(1) המוסד לא יגיש תובענה כאמור בסעיף 328(א)… נגד מבטח…"
דהיינו, נקודת המוצא של התיקון האמור הוא קיומה של זכות שיבוב למל"ל כנגד מזיק צד ג', כאשר לשון סעיף 328א' מכירה בזכות השיבוב של המל"ל, ולצד זאת מורה, כי תביעת שיבוב לא תוגש, בהינתן התשלום שבו מחויבות חברות הביטוח.
מדובר, איפוא, בהסדר דיוני–חשבונאי גרידא, המתבסס על הזכויות הקיימות (הן של המל"ל והן של הניזוק), ואינו שולל אותן.
לא זו אף זו, כפי שעולה מדברי ההסבר, הסדר ההתחשבנות הקבוע בתיקון 204 נולד בהמשך לניסיונות שנעשו בעבר כדי לייעל את אופן השיבוב בין חברות הביטוח למל"ל ללא צורך בהליכים משפטיים, באמצעות הסכמים שונים שנחתמו בין המבטחות לבין המל"ל מכוח סעיף 328(א2)(4) לחוק.
משהסכמים אלה לא הביאו לתוצאות הרצויות, נחקק סעיף 328א', במסגרתו נערכת התחשבנות בין המל"ל למבטחות מראש (במקום בדיעבד, לפי ההסכמים הקודמים). מדובר, אפוא, בשינוי של מנגנון ההתחשבנות, אולם מערך הזכויות שבין הצדדים לא שונה. כשם שהניזוק היה זכאי ל-25% מן הנזק בתקופה שבה ההתחשבנות בין המל"ל למבטחות נעשתה על בסיס הסכמי, כך גם היום, כאשר מנגנון ההתחשבנות נקבע בחוק.
ההסדר הנוכחי של תשלום אחד גלובאלי מראש במקום התעסקות עם כל תביעה בנפרד נועד אך ורק לצורך חיסכון בזמן וייעול הגביה בין המל"ל למבטחים (בדומה להסכמים הקודמים שהיו ביניהם), אשר אינו מעניינו של הניזוק, ואין בו כדי לגרוע מזכויותיו.
לענין זה יש להפנות להוראת סעיף 330(ב) לחוק, לפיה גם במקרה שהמל"ל גובה את התשלום מחברת הביטוח לפני שהתבררה תביעתו של הניזוק, גם אז יגבה המל"ל 75% בלבד מסכום הפיצויים, והניזוק יהיה זכאי ליתרה.
במילים אחרות, גם אם ההתחשבנות בין המל"ל לבין המבטחת קדמה לתביעתו של הניזוק כלפי המבטחת, אין בכך כדי לפגוע בזכותו ל-25% מגובה הנזק. מכאן ברור, כי אין בעובדה שלפי הסדר ההתחשבנות החדש שבסעיף 328א' משלמת המבטחת למל"ל מראש את התגמולים, כדי לשלול את זכאותו של הניזוק ל-25% מן הנזק.
הנה כי כן, זכות השיבוב של המל"ל כלפי המבטחות/צד ג' בעינה עומדת, וכך גם זכותו של הניזוק ל-25% מן הנזק לפי סעיף 330 לחוק.
אין לדעתנו מקום להיקש שעשה כב' השופט שוהם מתביעה כנגד מעביד (שבה כידוע אין למל"ל זכות שיבוב וממילא גם אין לניזוק זכאות ל-25% מן הנזק) לענייננו. במקרה של מעביד קובע החוק מפורשות, כי למל"ל אין זכות שיבוב כלפיו (ר' סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). ההגיון מאחורי סעיף זה הוא כי "המעביד הוא המשלם למל"ל דמי ביטוח עבור עובדו והוא זכאי להנות מהביטוח שהוא דאג לעריכתו. בשלמו את הפרמיה נושא המעביד בעקיפים בעול הגמלה המשתלמת לעובד שנפגע… בין המעביד לבין המוסד לביטוח לאומי מתקיימים יחסי מבטח–מבוטח, ומששילם הראשון את דמי הביטוח, שוב אין מקום שיישא הוא בנזק וגם יידרש להשיב למוסד את הגמלה המשתלמת לנפגע–העובד"4 (ההדגשה אינה במקור).
שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בחברות הביטוח המבטחות את המזיק (צד ג'). אלו אינן משלמות למל"ל "דמי ביטוח" אלא פיצוי בגין נזק שהן אחראיות להתרחשותו, ואין כל נפקות לכך שהן משלמות את הפיצויים למל"ל מראש בשיטה קבועה ולא בדיעבד, כפי שהיה קודם לתיקון 204.
האם חברות הביטוח ישלמו פיצוי מעבר לנזק?
עוד קובע בית המשפט בפסק הדין הנ"ל (פסקה 23), כי לאור ההסדר שבתיקון 204, באם תחויב המבטחת בתשלום נוסף של 25% לניזוק, פירוש הדבר שהמבטחת תשלם מעבר ל-100% הנזק שגרמה, דבר המנוגד כמובן לעקרונות יסוד של דיני הנזיקין. לעניות דעתנו גם קביעה זו – בטעות יסודה.
כפי שראינו לעיל, סעיף 330 לחוק קובע, כי המבטחת משפה את המל"ל ב-75% מן הנזק בלבד.
כאמור, סעיף 328א' (תיקון 204) אינו משנה דבר מהותי מזכויות הצדדים, אלא רק קובע את דרך ההתחשבנות בין המל"ל למבטחות. בנסיבות אלו ניתן להניח, ששיעור התשלום האקטוארי שמעבירות המבטחות למל"ל על פי תיקון 204 (10% מיום 1.1.23 עד 31.12.24, ו-10.95% מיום 1.1.25 ואילך) מביא בחשבון, בין היתר, שעל פי החוק (סעיף 330) חייבות המבוטחות בתשלום 75% בלבד מן הנזק, ולא 100% של הנזק, שהרי חזקה שהתיקון עולה בקנה אחד עם יתר הוראות החוק הקיימות, וכך יש לפרשו בהתאם לעקרונות הפרשנות וההרמוניה החקיקתית.
מכל מקום, אין שום סיבה להניח אחרת, שעה שסעיף 330 עומד בעינו (וכך גם סעיף 329, המאפשר למל"ל זקיפה של עד 75% מן הפיצויים בלבד!).
משכך, גם אין מקום לקביעה, כי חברות הביטוח ישלמו מעבר לגובה הנזק, במידה ויחויבו לשלם 25% נוספים לניזוק. אדרבה – ככל שלא יחויבו לשלם לניזוק 25% (כשיטת כב' השופט שוהם), יימצאו המבטחות "מורווחות", וישלמו פחות מכפי הנזק שגרמו!
"כוונת המחוקק"
שאלה שעדין נותרה בעינה היא, מדוע יש צורך ב"תמריץ" לניזוק של 25% מהנזק, אם ממילא חברות הביטוח כבר נושאות מראש בתשלום הנזק למל"ל בהתאם להסדר שנקבע בסעיף 328א'?
תשובה אפשרית אחת היא, שכאמור, חברות הביטוח משלמות למל"ל, גם לאחר ההסדר החדש, סכום המגלם 75% בלבד משיעור הנזק, ולכן יש צורך לתמרץ את הניזוק להגיש תביעה כנגד המזיק, על מנת שהמזיק ישלם את מלוא הנזק שגרם, מכוח העיקרון לפיו "אין חוטא יוצא נשכר".
כך או כך, בין אם קיימת הצדקה לתמריץ של 25% ובין אם לאו, הרי שביטולו של תמריץ כזה, שמקורו בהוראת חוק מהותית, צריך שייעשה אף הוא בחקיקה. לא בכדי לא ניתנה עד היום ולו החלטה אחד (מלבד זו מושא דיוננו) הקובעת דבר דומה, ונזכיר כי מדובר בתיקון שנכנס לתוקפו לפני למעלה מ-3 שנים!
ויודגש – סעיף 328 לחוק חל באופן מפורש גם על תאונות דרכים (ללא הגבלה של מועד התרחשותן). תיקון 204 לא שינה מכך. ודוק – כאשר רצה המחוקק לשלול את זכות השיבוב של המל"ל, כמו למשל כנגד המדינה, נעשה הדבר במפורש (ר' תיקון 226 לחוק, ס"ח 2932, ע' 69).
הדעת נותנת, איפוא, כי לו היתה כוונת המחוקק לשנות את מערך הזכויות בין משולש הצדדים, ולבטל את זכותו של הניזוק ל"בונוס" של 25%, היה נאמר כך מפורשות ולמצער, בד בבד עם חקיקת סעיף 328א' היו גם נעשים השינויים החקיקתיים הנדרשים בסעיפים 328-330.
בכל הכבוד, אין מקום לשלילת זכות מהותית של הניזוק לפיצוי, בהחלטה שיפוטית הנוגדת את סעיפי החוק. אין מדובר כאן במקרה שבו המחוקק "השמיט" דבר מה בהיסח הדעת, או למקרה בו לשון החוק מביאה לתוצאה אבסורדית, ולכן הדברים שנאמרו בהקשר זה בע"א 545/85 (שעליהם הסתמך בית המשפט בהחלטתו) אינם רלוונטיים לכאן.
לסיכום
בהתאם לדין הקיים, גבול חבותה של חברת הביטוח לשפות את המל״ל נותר על 75% מן הנזק, וענין זה לא שונה גם לאחר תיקון 204. בהתאם לכך גם זכותו של הניזוק ל-25% נותרה בעינה.
בשורה התחתונה, נראה, כי בית המשפט ניסה לקרוא לתוך סעיף 328א' את אשר אין בו. בימים אלה הוגש ערעור על ההחלטה. אנו תקווה כי ערכאת הערעור תעמיד הלכה על מכונה.
1 רע"א 1695/18 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו, 13.9.2018).
2 ס"ח 2713, ע' 528. תיקון זה תוקן מאוחר יותר – ס"ח 2932, ע' 68.
3 ה"ח 1196, ע' 621; ה"ח 1443, ע' 1377
4 ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון, (נבו, 5.11.2006)